מתווה מעגל השווים / גרסה מתעדכנת
מיד אחרי הבחירות הכלליות האחרונות התכנסה קבוצה של מנהיגים ומנהיגות סוציאל דמוקרטיים ממגוון מפלגות - ראשי ועדים ואיגודים, אנשי תנועות בוגרים, מובילי ארגונים חברתיים, מנהיגים מהזירה המוניציפלית, ח"כים בהווה ובעבר ועוד - כדי לפעול יחד על מנת שנגיע לבחירות הבאות עם מסגרת פוליטית אחת בין יש עתיד לבין גוש המפלגות הערביות ונוודא שהיא תהיה סוציאל דמוקרטית. כולנו היינו מתוסכלים מהמפלה הגדולה בבחירות, והבנו שעיצוב העתיד של המחנה צריך לבוא מתוך שותפות ערכית, רחבה, מגוונת ושוויונית ולא מתוך מאבק בין מחנות פרסונליים. עם הזמן השותפות, שזכתה לשם מעגל השווים, התרחבה אך העיסוק בשאלות הללו נדחק הצידה בגלל המאבק בהפיכה המשטרית ובהמשך פרוץ המלחמה.
השנה החולפת המחישה עד כמה מדינת ישראל זקוקה לשינוי - עד כמה אנחנו צריכים לחזק את הדמוקרטיה שלנו, להחזיר את הביטחון לאזרחים ולחזק את המערכות הציבורית, שיובשו באופן שיטתי וכמעט קרסו לחלוטין ברגע שהכי היה צריך אותן. אל מול האתגרים העצומים האלה, המחנה הפוליטי שלנו חלש מתמיד,
והוא זקוק לבנייה מחודשת. דווקא המשבר הגדול טומן בחובו הזדמנות גדולה.
מסמך זה מכיל מתווה שאנו מציעים לבנייה המחודשת של המחנה. בבסיסו הקריאה להניח בצד את העיסוק בשאלות פרסונליות ובפוליטיקות פנים מפלגתיות ולהתכנס לתוך מסגרת פוליטית חדשה וסוציאל דמוקרטית, עם מבנה דמוקרטי שמחזק את תחושת המעורבות של החברים ועם דרך ביטחונית-מדינית עדכנית, שתתבסס על ערכי השמאל אך תותאם למציאות של אחרי 7 באוקטובר ותהווה חלופה ריאלית ומעוררת תקווה לקיפאון מחד ולאופציית הסיפוח והטרנספר מאידך.
המסגרת הפוליטית תהווה ברית בין הישראלים שרוצים מדינה יותר דמוקרטית והישראלים שרוצים חברה צודקת יותר ובעיקר אלו שרואים את הדברים כרוכים זה בזה ורוצים גם וגם. המסגרת תוקם על ידי כל הכוחות הפוליטיים והאזרחיים שפועלים כיום במרחב הזה ובשותפות אמיתית עם כל מי שרואה עצמו מחויב לחזון.
לעת עתה נקרא לה בשם הזמני: הברית החברתית-דמוקרטית.
מסמך זה יישלח לכל אותם גורמים רלוונטיים ויופץ בציבור כקריאה להצטרף למהלך. גודל השעה מצריך גם מעשים גדולים.
תוכן המסמך:
1. על הצורך להקים מסגרת חדשה
2. גבולות גזרה ערכיים
3. העקרונות לפעולת המסגרת
4. מבנה פנימי ומוסדות
בשבחי הבנייה מחדש
ניסיונות ההפיכה המשטרית ואחריהם גם הטבח והמלחמה הותירו אצל רבים את התחושה שאסור שמה שהיה הוא מה שיהיה ושיש צורך אמיתי באתחול של המערכות. אסור שהאתחול הזה יפסח על השדה המפלגתי פוליטי, שבעת האחרונה מאורגן באופן מעוות שאינו מתמרץ יצירת שיח פוליטי ערכי ולא משרת את טובת האזרחים והחברה. את תפיסות העולם והתוויית המדיניות החליפו שאלות של כן/לא ביבי, השתייכות סוציולוגית, נאמנות למסגרות ודימוי תקשורתי של מנהיגים. בצד השמאלי של המפה זה הוביל לתחושה של אבדן דרך, אמון נמוך, נהירה של מצביעים למפלגות מרכז לא דמוקרטיות והימחקות כמעט מוחלטת. אי אפשר להתעלם מהנסיבות ומתהליכים חברתיים, אבל עלינו לקחת אחריות ולהודות בפה מלא שהמסגרות הפוליטיות שרובנו משתייכים אליהן ו/או ומצביעים להן כשלו במילוי תפקידן.
לא יספיקו פה איחודים טכניים, מיתוג מחדש, שינויי תקנון או ציפייה למשיח תורן שיצבור מומנטום בסקרים וייצור אחריו סחף של מצביעים. זה לא יצליח להחזיר הביתה את אלה שהשתייכו למחנה, קל וחומר לא לרתום קהלים חדשים. זו עת לשינוי מהותי, לאתחול של המערכת. זו עת לבנייה של מסגרת חדשה בעלת מכנה משותף ערכי מחודד ומבנה דמוקרטי מתאים. המפלגות הקיימות אינן צריכות לעסוק בשאלה כיצד להחזיר עטרה ליושנה אלא לרתום את המשאבים והכוח שנותרו להן כדי לנטוע את היסודות למסגרת העתידית ולהצטרף לקריאה לכל הגורמים הרלוונטיים במחנה להצטרף למהלך. או במילים בוטות יותר: אין לנו מה להזמין את אלה שעזבו ואת אלה שמעולם לא היו פה אל המסגרות הכושלות שלנו, עלינו להציע להם להצטרף אלינו לשותפות אמת בבנייה של מסגרת חדשה.
צריך לומר ביושר: תהליך של בנייה מחדש, קל וחומר כאשר הוא מתיימר להרחיב ולגוון את השורות ולפזר מוקדי כוח קיימים, טומן בחובו גם תשלום של מחירים אישיים. חלק מאלו הנמצאים כיום בעמדת כוח במפלגות הקיימות, לרבות כאלה שחתומים על המסמך הזה, עלולים למצוא את עצמם משפיעים פחות במסגרת חדשה. מוסדות קיימים יידרשו להצביע בעד החלפתם באחרים. זאת ציפייה חריגה, כמעט בלתי נתפסת במציאות הפוליטית כפי שאנו מכירים אותה, אך אנו פועלים בתקופה חריגה למחנה השמאל ולחברה הישראלית בכלל, והצעדים צריכים להיות בהתאם. אנו משוכנעים שחברי המפלגות ומוסדותיהן, כמו גם יתר הגורמים האחרים שפועלים במרחב, מבינים את גודל השעה ויידעו לבחור בטובת הכלל. זאת החובה הציבורית של כולנו.
גבולות גזרה ערכיים
כשלב ראשוני, אנו מציעים לאשר מספר עקרונות שיסייעו לחדד את גבולות הגזרה הערכיים של המחנה ויהוו בסיס לדיון אידיאולוגי מעמיק יותר בהמשך.
1. מחויבות לדמוקרטיה - גם ברמת המדינה וגם ברמת המסגרת הפוליטית.
2. עמדות חברתיות סוציאל דמוקרטיות: בעד הרחבת האחריות של המדינה על אזרחיה, מדיניות תקציבית מרחיבה, התנגדות להפרטה, חיזוק ועיבוי השירות הציבורי, חלוקה צודקת יותר של משאבים וטיפול מעמיק בעוני.
3. חתירה לשוק עבודה הוגן ופרנסה בכבוד ותמיכה בארגוני עובדים וזכות השביתה.
4. שמירה על הביטחון של ישראל ואזרחיה לצד חתירה להסכמות מדיניות שיסללו נתיב לסיום הסכסוך, תוך דבקות בערכי השמאל אך התאמת הפתרונות לתובנות ולמציאות של אחרי 7 באוקטובר.
5. גישה ליברלית בנוגע ליחסי דת מדינה ולזכויות פרט - להט"ב, שוויון מגדרי, אתני, עדתי וכו'.
6. סובלנות כלפי כלל הקבוצות בחברה הישראלית.
7. שותפות בין יהודים לערבים (בתוך המפלגה ומחוצה לה).
8. מחויבות לסביבה ולהתמודדות נחושה עם משבר אקלים.
9. הכרה בהיותה של מדינת ישראל מדינה בעלת אופי יהודי ודמוקרטי שמעניקה שוויון זכויות מלא לכלל אזרחיה.
10. שילוב של ערכים ופרגמטיות: שאיפה תמידית להיות בשלטון, אבל לא בכל מחיר.
מבנה פנימי ומוסדות
המבנה הפנימי של המסגרת הפוליטית משפיע על חלוקת הכוח בתוכה ועל יכולתה לקדם את תפיסת העולם שלה, להביא לידי ביטוי את רצון החברים ולייצר אצלם תחושה של שייכות ושותפות. חלק זה של המסמך עוסק אך ורק ברמה העקרונית מבלי להיכנס לפתרונות המוצעים, שיוצגו בהמשך המסמך. מצורפים העקרונות המוצעים המרכזיים עם הסבר על החשיבות שלהם והתייחסות לפער בינם לבין המצב במפלגות הקיימות.
1. דמוקרטיה פנימית. מדובר בעיקרון בסיסי. מפלגה שדורשת דמוקרטיה ברמת המדינה לא יכולה להיות בלתי דמוקרטית אצלה בבית.
2. מנגנון פשוט ונגיש שהחברים מבינים ויכולים להשפיע דרכו. דמוקרטיה פנימית אינה עיקרון מופשט או דיכוטומי. השאלה אינה רק האם מפלגה היא דמוקרטית אלא עד כמה היא דמוקרטית, וזה נמדד ביכולת של היחידים להשפיע על המסגרת שאליה הם משתייכים. היכולת של החברים להשפיע מייצרת גם תחושת שייכות ותקווה וגם תוצאות שקרובות לרצון של המצביעים. לשם השוואה, כיום המנגנונים של מפלגת העבודה ושל מרצ מסובכים. חברים מעטים מבינים איך מתקבלות החלטות, והמנגנון כולל הרבה מאוד מוסדות שכבר אינם רלוונטיים ויש עיסוק בלתי מידתי בפרוצדורות. כל זה מייצר ניכור מהמפלגה ומהתהליכים שמתרחשים בתוכה.
3. פונקציונליות ויכולת קבלת החלטות והוצאתן לפועל. אל מול הרצון לשתף ככל האפשר את הציבור, חשוב שהמוסדות ייבנו באופן פשוט ויעיל שלא תוקע או מעכב את קבלת ההחלטות בפרוצדורות על פרוצדורות.
4. עידוד התארגנויות והצטרפות של ציבורים מאורגנים (ועדים, איגודים, ארגונים חברתיים ועוד), לרבות ייצוג שלהם במוסדות.
א. ציבורים מאורגנים יכולים להעשיר את התהליכים בתוך המסגרת הפוליטית ולהביא לידי ביטוי בצורה טובה יותר את רצון החברים ואת הנושאים שסביבם הם התארגנו.
ב. ציבור מאורגן יכול לרתום אנשים לעשייה ולהצבעה.
ציבורים מאורגנים שואפים למסגרות פוליטיות שיש בהן גם כוח וגם דמוקרטיה. במסגרות שאין בהן כוח אין להם מה לחפש. במסגרות שאין בהן דמוקרטיה אין להם איך להשפיע.
פעם העבודה היתה מפלגת הציבורים המאורגנים (בטח שבצד השמאלי של המפה הפוליטית) - היו בה ועדים, קיבוצים, מושבים וכו'. חלק מהם עזבו ועברו עם השלטון והכוח אל הליכוד, ובאופן כללי נוצר במפלגה אתוס שציבורים מאורגנים הם לא מצביעים חופשיים (לפעמים בצדק בגלל תופעות פסולות של מפקדי ארגזים) מה שנתן עוד רוח גבית לעזיבה שלהם.
כיום אין לציבורים המאורגנים בית פוליטי במרכז-שמאל, כי המפלגות עם הכוח אינן דמוקרטיות ולמפלגות הדמוקרטיות כמעט שאין כוח. אנו קוראים לייצר מבנה שמעודד ציבורים מאורגנים לפעול מתוך המפלגה ומעודד חברים בתוך המפלגה להתארגן פנימית במגוון תצורות כדי לקדם יחד תפיסת העולם וסדר יום.
5. הכנסת היא יעד חשוב אבל לא חזות הכל. המפלגה צריכה להיות מוכוונת לכל הזירות הפוליטיות האפשריות (שלטון מרכזי, מוניציפלי, ארגוני עובדים, מאבקים חברתיים וכו').
מפלגת העבודה אכן פועלת בכל הזירות הפוליטיות, אבל הכנסת היא במידה מסוימת כן אצלה כמעט חזות הכל. כמעט שאין מפלגה, אלא רק סיעה בכנסת. מי שנבחר להוביל את המפלגה הוא גם עומד בראש הרשימה לכנסת ונבחר בעיקר מתוך תפיסה שהוא זה שיוכל להביא כמה שיותר מנדטים. מרבית הזירות האחרות מוזנחות ונדחקות לשוליים - גם מבחינת המקום שלהן בסדר היום המפלגתי וגם מבחינת ההשפעה שלהן על עיצוב דרכה של המפלגה.
בשנה האחרונה יצאנו למאבק נגד הניסיון להפוך את השלטון המרכזי לחזות הכל. בדמוקרטיה אמיתית עיצוב החברה מתבצע בהרבה מאוד מרחבים, ומפלגה חפצת חיים והשפעה צריכה לפעול בכולם באופן משמעותי מתוך הכרה בחשיבותם ושאיפה לחזקם. ביסוס של כוח מפלגתי משמעותי בכל המרחבים ופעולה מסונכרנת בכולם במקביל תגדיל גם את האפקטיביות של המהלכים שהמפלגה תקדם ותחזק את תחושת השייכות של החברים והמצביעים.
6. תפיסה של ריבוי מנהיגים.
הפוליטיקה הישראלית במגמה של פרסונליזציה. בימין זה בא לידי ביטוי בביביזם, ובמרכז-שמאל על ידי מפלגות שמוקמות ומונהגות על ידי אדם אחד, שהזהות והאופי שלו הם המרכיב המרכזי באופן שבו הן נתפסות בציבור (יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו וכד').
ברמה הפורמלית מפלגת העבודה אינה מפלגה של מנהיג אחד, אבל דה פקטו כך היא מתנהלת מזה שנים רבות. כך נראה הליך קבלת ההחלטות הפנימי. כך לרוב נראים הקמפיינים שלה. כל יו"ר חדש שנבחר פועל לבצר את מעמדו ומחזק את המגמה הזאת. היו"ר הנבחר מנסה לקדם את מהלכיו באמצעות סביבתו הקרובה ואנשי אמונו, וכל יתר המנהיגים שמודרים מעמדות ההשפעה מחכים לכשלונו - גם בגלל התסכול וגם בגלל שדה פקטו הם אינם נושאים באחריות לתוצאות.
אנו קוראים לייצר מסגרת של ריבוי מנהיגים (בריבוי מרחבי פעולה). ריבוי מנהיגים מאפשר ליותר אנשים להשפיע ומייצר אצל יותר אנשים את המחויבות והאחריות לתוצאות. ריבוי מנהיגים מייצר למפלגה זהות מורכבת יותר, שמאפשרת לכל אזרח שתומך בתפיסת העולם שלה להתחבר על בסיס חיבור למנהיגים הספציפיים שאיתם הוא הכי מזדהה.
כמובן שריבוי מנהיגים דורש גם הליך קבלות החלטות מסודר ושקוף, שימנע אנרכיה וסטגנציה ויאפשר לקדם מהלכים. כמו שאנחנו נחרדים מהרעיון שמדינה שלמה תונהג על ידי אדם אחד ומצפים שהכוח יבוזר למגוון מנהיגים ומוסדות, כך עלינו לדרוש גם מהמפלגה שלנו.
את הדוגמה המוצלחת ביותר לגישה הזאת של ריבוי מנהיגים ניתן היה לראות במחאה נגד ההפיכה המשטרית. לא היה לה מנהיג אחד מובהק, אלא אלפי מנהיגים - חלקם משפיעים יותר וחלקם משפיעים פחות. היו בה מנהיגים ארציים ומנהיגים שהובילו התארגנויות לפי נושאים ומנהיגים שהובילו התארגנויות מקומיות. יותר אנשים הרגישו אחריות. יותר אנשים הרגישו מחויבות. יותר אנשים נרתמו - כל אחד לפי מרחב הפעולה שאליו הוא הכי התחבר (נשים שמחוברות למאבק המגדרי דרך בונות אלטרנטיבה, מי שרואה בשירות הצבאי שלו מרכיב משמעותי בזהות דרך אחים לנשק, הייטקיסטים דרך מחאת ההייטק, אנשי מקצועות הרפואה דרך החלוקים הלבנים וכך הלאה. חלק התחברו דרך מספר התארגנויות). היכולת לפגוע במחאה באמצעות פגיעה במנהיג היתה אפסית, כי אין רק מנהיג אחד.
7. איזון ראוי בין שיתוף הציבור לבין דמוקרטיה של נציגים.
אם מבצעים אותו נכון, שיתוף הציבור בהליכי קבלת ההחלטות יכול להביא איתו תוצאות שתואמות יותר את רצון החברים ולהגדיל את תחושת השייכות, האמון והגיבוי למנהיגות. יש לייצר מינון נכון ולהתמקד בסוגיות שבהן לחברים מן השורה יש יתרון (למשל הכרעות ערכיות ברורות או הצעות בתחום התמחותם, להבדיל מהחלטות פוליטיות שנדרש בהם ידע יותר ממוקד שלרוב יש לנציגים).
8. בחירת נציגים (לכנסת ובכלל) באופן שאינו דיקטטורי מחד גיסא אבל גם לא תחרות פופולריות מאידך גיסא.
מפלגה טובה צריכה לבחור נציגים טובים לכל אחד ממרחבי הפעולה שלה. שיטת הבחירה משפיעה באופן משמעותי על זהות הנציגים שייבחרו ועל תפקודם העתידי. במחנה המרכז-שמאל יש כיום שני קטבים עיקריים - בחירה ריכוזית על ידי המנהיג ופריימריז.
הבחירה הריכוזית מאפשרת להרכיב נבחרת מדויקת וחוסכת מאבקים פנימיים, אבל היא גם מייצרת נציגים שהנאמנות שלהם היא בעיקר למנהיג שבחר בהם ויכול להחליף אותם בעתיד. לעתים מראש ייבחרו אנשים שיודעים להתיישר ולא לאתגר את המערכת.
שיטת הפריימריז מייצרת מחויבות ישירה לגוף הבוחר, שהוא למעשה כלל חברי המפלגה, אבל נותנת משקל דרמטי למוכרות הציבורית של המועמד, למשאבים הכספיים שלו ולכמות הדאטה שהוא אסף, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם היכולת שלו למלא את התפקיד שאליו הוא נבחר. כמו כן השיטה הזו מעודדת לעיתים התפקדויות סרק ומפקדי ארגזים.
המוסדות המוצעים
מוגשת בזאת הצעה למוסדות למסגרת החדשה, שלטעמנו מביאים לידי ביטוי את העקרונות שפורטו מעלה ואת האיזון הראוי ביניהם. נוכח סד הזמנים הדחוק, מסמך זה אינו מתיימר לייצר מבנה שלם ובטח שלא חוקה. הוא מעלה לדיון עקרונות חשובים ומציע מספר מוסדות שיעמדו בבסיס המסגרת החדשה ויתוו את האופי והתרבות הארגונית והפוליטית שלה לקראת המשך תהליך ההתמסדות. חלק מהרעיונות המוצעים משקפים שינוי תפיסתי. אחרים מייצרים כיול מחודש של מוסדות שקיימים במפלגת העבודה ובמרצ בניסיון למצוא איזון ראוי ומעודכן בין עקרונות שונים. המבנה עצמו אינו קדוש בעינינו, אבל הוא יכול לעזור לכולנו להתחיל לדמיין עתיד אחר.
1. אסיפת הנציגים
2. ההנהגה
3. יו"ר המפלגה
4. מרחבי העשייה
אסיפת נציגים (ועידה/מרכז)
1. האסיפה היא הגוף המכונן והמחוקק, תהיה מוסמכת לשנות את תקנון המפלגה, להתוות מדיניות ולאשר החלטות אסטרטגיות
2. מספר חברי האסיפה ייקבע ביחס למספר חברי המפלגה. חשוב לערב כמה שיותר חברים ולתת ביטוי באסיפה לכמה שיותר קבוצות אבל מצד שני שהגוף לא יהיה משותק בגלל גודלו ויאבד מערכו. סדר גודל רצוי: כ-500 חברים.
3. חברי האסיפה האידיאליים הם אנשים ערכיים שרואים בעצמם מנהיגים ומייצגים אנשים. האסיפה האידיאלית תהיה מגוונת ותכיל נציגים מכלל חלקי החברה הישראלית ומרחבי העשייה (בין היתר באמצעות הבטחת ייצוג).
רעיונות אפשריים לדרכי היבחרות לאסיפה:
א. בהתאם למבחני ייצוג. למשל: יצורפו לאסיפת הנציגים באופן אוטומטי כל חברי המפלגה שעונים
על הקריטריונים הבאים - ראשי רשויות מקומיות, ראשי ועדים ואיגודים שמייצגים יותר מ-X עובדים
ושלפחות Y אחוזים מתוכם חברים במפלגה וכו'.
ב. איסוף חתימות דיגיטליות: כל חבר מפלגה יוכל לחתום ל-X מועמדים לאסיפה, וכל מועמד שישיג
Y חתימות דיגיטליות יהפוך לחבר אסיפה.
ג. שילוב של א+ב: כלומר חלק מחברי האסיפה ייבחרו מתוקף תפקידם וחלק ייבחרו על ידי כלל החברים.
הנהגת המפלגה
1. קבוצה מצומצמת שכוללת 21 חברים, מנהיגה את המפלגה ומקבלת את ההחלטות באופן שוטף.
2. חברי ההנהגה האידיאליים הם מנהיגים מהרמה הגבוהה ביותר שמביאים עמוד שדרה ערכי ורוח לצד עשייה ציבורית מוכחת ותבונה פוליטית. ההנהגה האידיאלית תהיה מגוונת ותייצר אצל כלל חברי המפלגה תחושה שהם מיוצגים כהלכה במוקד קבלת ההחלטות.
3. ההנהגה תיפגש באופן פיזי אחת לחודש, ובמקרי הצורך תוכל גם לקיים ישיבות בזום ובדרכים אחרות כדי לקבל החלטות חשובות שאינן סובלות דיחוי.
4. ההנהגה בוחרת מנכ"ל שאחראי לתפעול השוטף של המפלגה.
5. ההנהגה אחראית על תקציב המפלגה.
6. להנהגת המפלגה תהיה כל סמכות שלא הוקצתה למוסד אחר של המפלגה.
7. חברי ההנהגה ייבחרו בשתי דרכים:
א. כמחצית מחברי ההנהגה ייבחרו מתוקף תפקידם במרחבי העשייה השונים (פירוט על כך בחלק הבא). לשם המחשה: את המרחב הלאומי ייצגו שלושת המקומות הראשונים ברשימה בכנסת, את המרחב המקומי ייצגו שני ראשי רשויות בולטים, את מרחב העבודה המאורגנת ייצגו שני מנהיגי עובדים וכו'.
ב. יתר ההנהגה תיבחר על ידי כלל החברים במפלגה, בכפוף להבטחת ייצוג על רקע גאוגרפי, אתני ומגדרי.
יו"ר המפלגה
בראש ההנהגה יעמוד יו"ר המפלגה. מעמדו יהיה כמו של יתר חברי ההנהגה אך תהיה לו הסמכות לקבוע את סדר היום של ההנהגה ולייצג את המפלגה כלפי חוץ. ההנהגה תוכל להטיל על היו"ר סמכויות נוספות בהתאם להחלטותיה.
מוצע לקיים דיון בין שני מודלים: 1. המודל הקיים בכל המפלגות בישראל: יו"ר המפלגה הוא מי שמוביל את הרשימה לכנסת. 2. המודל המוצע: יו"ר המפלגה לאו דווקא יהיה זה שמוביל את הרשימה לכנסת, ותתקיים בחירה נפרדת לשני התפקידים.
הרעיונות שעומדים מאחורי המודל המוצע:
א. כשמי שמוביל את המפלגה הוא גם זה שמוביל את הרשימה לכנסת, זה מחזק את התפיסה שהבחירות לכנסת הן כל המהות של המפלגה. יתר מרחבי העשייה הופכים לזניחים ומתייחסים אליהם כאמצעים לשם בניית הכוח לבחירות לכנסת ולא כמטרות בפני עצמן. הניתוק בין התפקידים יסייע להטמיע את התפיסה שהכנסת אינה חזות הכל אלא אחד מתוך שורה של מרחבי עשייה )גם אם אין כמעט ספק שהחשוב מביניהם(. יו"ר המפלגה יכול להיות זה עומד בראש הרשימה לכנסת, אבל התפקיד יוכל להיות מאוייש גם על ידי ראש עיר גדולה, יו"ר ההסתדרות, מזכ"ל התנועה הקיבוצית או אולי בכלל מנהיג משמעותי אחר שיש לו זיקה חזקה לכל מרחבי העשייה ויכולת לחבר ביניהם.
ב. התכונות והכישורים שנדרשים לצורך הובלת מפלגה הם שונים מאלה שנדרשים כדי להביא תוצאה טובה בבחירות כלליות או להוביל סיעה בכנסת. כשיו"ר המפלגה נבחר על סמך היכולת שלו להביא מנדטים ואולי אפילו על בסיס הפוטנציאל שלו להיות ראש ממשלה, זה לאו דווקא אומר שיש לו את הכישורים להוביל תנועה פוליטית, לסנכרן בין מרחבי העשייה ועוד.
ג. מדובר בשתי משימות נפרדות לגמרי (ולפעמים גם שלוש כשהיו"ר מתמנה לשר), שכל אחת מהן תובענית מאוד - והניסיון לחבר אותן יחד מחייב שאחת (לרוב הובלת הרשימה לכנסת) תבוא על חשבון השנייה (הנהגת המפלגה).
מרחבי העשייה
1. המפלגה תחליט על מרחבי עשייה עיקריים. למשל: שלטון מרכזי (הרשימה לכנסת), מוניציפלי, עבודה מאורגנת, מוסדות ציוניים, חברה אזרחית, דור העתיד (תאי סטודנטים/משמרת צעירה/נוער).
2. כל אחד ממרחבי העשייה יתנהל כמו תנועה פוליטית בתוך המפלגה ויהיה לו מעמד אוטונומי, תקציב, תקנון, הנהגה, שיטת בחירות וכו'.
3. לכל אחד ממרחביי העשייה יהיה ייצוג בהנהגת המפלגה - כך שהקו הכללי של המפלגה ייקבע בהתייחס לכל האתגרים שאיתם היא מתמודדת ולא רק סביב הכנסת ועל ידי האנשים שנבחרו לייצג אותה בכנסת.
4. מסמך זה לא מתיימר להציג רשימה סגורה של כל מרחבי העשייה אלא מתמקד בעיקריים שבהם. נוכח סד הזמנים הקצר, המסמך גם לא ייכנס לפירוט מלא של המבנה של כל אחד ממרחבי העשייה, אלא יציב עקרונות ויסתפק בהתייחסות למספר נקודות חשובות.
א. מרחב השלטון המרכזי
1. מרחב השלטון המרכזי יעסוק בבחירות לכנסת, בהתנהלות הסיעה ובתפקוד המפלגה ונציגיה בתוך הממשלה ומשרדיה.
2. המרחב יונהג על ידי חמשת המקומות הראשונים ברשימת המפלגה לכנסת.
3. יו"ר הרשימה ייבחר בבחירות ישירות שייערכו בקרב כל חברי המפלגה.
4. יתר הרשימה תיבחר בדרך שתנסה לייצר איזון ראוי בין שיטת פריימריז שמיטיבה עם מועמדים מוכרים מאוד לבין שיטות שמצליחות לתת יותר משקל לעשייה, גיוון ומחויבות ערכית.
לשם ההמחשה, מוצג רעיון אפשרי לאופן שמביא לידי ביטוי את העקרונות האלה והאיזון ביניהם, ומשלב בין גרסה משופרת של פריימריז לבין גרסה משופרת של שיריונים (דיון מעמיק יותר יתקיים בהמשך עד לגיבוש שיטה שתזכה להסכמה רחבה):
חברי הרשימה ייבחרו באמצעות פריימריז בקרב כלל חברי המפלגה, שיוכפפו להבטחות ייצוג. שיטת הבחירות תהיה בדומה לאירוויזיון, כך שכל מצביע יתבקש לחלק סל של נקודות בקרב המועמדים המועדפים עליו (לדוגמה למועמד המועדף ייתן 6 נקודות, לבא אחריו 5 וכך הלאה). באופן כזה גם עוצמת התמיכה במועמד באה לידי ביטוי, וזה מייצר איזון ראוי יותר בין הנטייה להצביע למועמדים מוכרים שפחות שנויים במחלוקת לבין השאיפה להציב בקדמת העשייה גם מנהיגים איכותיים שהחשיפה התקשורתית שלהם נמוכה יותר.
באחד מכל X מקומות ברשימה לכנסת תוקצה משבצת שבה הנהגת המפלגה תוכל לשבץ מועמד, וזאת בתנאי שההחלטה תהיה מנומקת ותיתמך על ידי לפחות 70 אחוז מחברי ההנהגה, לרבות מנהיג הרשימה לכנסת. אם מנהיג הרשימה מתנגד לשיבוץ, נדרשת תמיכה של לפחות 80 אחוז מהנהגת המפלגה כדי להוציא אותו לפועל. ההנהגה תוכל לשריין נציגים ברשימה רק בהתאם לרשימת שיקולים אשר יאושרו על ידי אסיפת הנציגים.
ב. מרחב השלטון המקומי
1. מרחב השלטון המקומי יעסוק בבחירות לרשויות המקומיות, בהתנהלות של הראשים והסיעות במהלך כהונתם ובחיזוק המרחב המקומי בישראל.
2. המרחב יתווה מדיניות בשלטון המקומי ויוודא שהנבחרים יהיו מסונכרנים זה עם זה ומחוייבים לערכי המחנה.
3. הצעה להרכב הנהגת המרחב המוניציפלי: 21 חברי מפלגה ובהם א. 3 ראשי הערים הגדולות ביותר, 3 ראשי המועצות המקומיות הגדולות ביותר, 3 ראשי המועצות האזוריות הגדולות ביותר, 3 ראשי הרשויות הערביות הגדולות ביותר (או לחליפין ראש העיר הגדולה ביותר נכנס אוטומטית ושני ראשים ערים נוספים נבחרים על ידי כלל ראשי הערים וכך גם ביתר הקטגוריות). אם ראשי המרכזים לשלטון מקומי ולשלטון אזורי יהיו חברי מפלגה יוצע להם מקום בהנהגה על חשבון החברים שנבחרים בבחירות ישירות. ב. יתר חברי ההנהגה ייבחרו במסגרת בחירות שייערכו בקרב כלל חברי המפלגה.
4. תופעל הבטחת ייצוג (או מנגנון אחר) כדי לוודא שהנהגת המרחב תהיה מגוונת מגדרית, גאוגרפית ומגזרית.
5. הנהגת המרחב תבחר לעצמה יו"ר ואת נציגיה להנהגת המפלגה.
6. מועמדים לראשות רשויות והרכבי רשימות מטעם המפלגה ייקבעו על ידי הנהגת המרחב בהליך שישתף את חברי המפלגה מאותו יישוב
ג. מרחב העבודה המאורגנת
1. יעסוק בארגוני העובדים ובחיזוקם ובמתן רוח גבית למועמדים מהמחנה.
2. הנהגת המרחב תהיה מורכבת מבעלי תפקידים שיוגדרו במפלגה מכל אחד מארגוני העובדים שיש בהם לפחות 5,000 חברים. אליהם יצטרפו שמונה חברים נוספים שייבחרו על ידי כלל חברי המפלגה שחברים בארגון עובדים.
3. ההנהגה תבחר לעצמה יו"ר ואת נציגיה להנהגת המפלגה.
נושאים נוספים שראוי לתת עליהם את הדעת:
● מחוזות וסניפים
● עבודת שטח
● שימוש בכלים טכנולוגיים לצורך שיתוף הציבור
● מרחבי עשייה נוספים שצריכים להיות במפלגה
● כיצד נותנים ביטוי להתארגנויות שהמסגרת שלהן פחות ממוסדת ומובהקת מאיגודים מקצועיים (למשל התארגנויות מחאה או גופי חברה אזרחית)
● המבנה המקצועי של המפלגה.