הכנסת היא יעד חשוב אבל לא חזות הכל. המפלגה צריכה להיות מוכוונת לכל הזירות הפוליטיות האפשריות (שלטון מרכזי, מוניציפלי, ארגוני עובדים, מאבקים חברתיים וכו').  

מפלגת העבודה אכן פועלת בכל הזירות הפוליטיות, אבל הכנסת היא במידה מסוימת כן אצלה כמעט חזות הכל. כמעט שאין מפלגה, אלא רק סיעה בכנסת. מי שנבחר להוביל את המפלגה הוא גם עומד בראש הרשימה לכנסת ונבחר בעיקר מתוך תפיסה שהוא זה שיוכל להביא כמה שיותר מנדטים. מרבית הזירות האחרות מוזנחות ונדחקות לשוליים - גם מבחינת המקום שלהן בסדר היום המפלגתי וגם מבחינת ההשפעה שלהן על עיצוב דרכה של המפלגה.

בשנה האחרונה יצאנו למאבק נגד הניסיון להפוך את השלטון המרכזי לחזות הכל. בדמוקרטיה אמיתית עיצוב החברה מתבצע בהרבה מאוד מרחבים, ומפלגה חפצת חיים והשפעה צריכה לפעול בכולם באופן משמעותי מתוך הכרה בחשיבותם ושאיפה לחזקם. ביסוס של כוח מפלגתי משמעותי בכל המרחבים ופעולה מסונכרנת בכולם במקביל תגדיל גם את האפקטיביות של המהלכים שהמפלגה תקדם ותחזק את תחושת השייכות של החברים והמצביעים.