בחירת נציגים (לכנסת ובכלל) באופן שאינו דיקטטורי מחד גיסא אבל גם לא תחרות פופולריות מאידך גיסא.

מפלגה טובה צריכה לבחור נציגים טובים לכל אחד ממרחבי הפעולה שלה. שיטת הבחירה משפיעה באופן משמעותי על זהות הנציגים שייבחרו ועל תפקודם העתידי. במחנה המרכז-שמאל יש כיום שני קטבים עיקריים - בחירה ריכוזית על ידי המנהיג ופריימריז.

הבחירה הריכוזית מאפשרת להרכיב נבחרת מדויקת וחוסכת מאבקים פנימיים, אבל היא גם מייצרת נציגים שהנאמנות שלהם היא בעיקר למנהיג שבחר בהם ויכול להחליף אותם בעתיד. לעתים מראש ייבחרו אנשים שיודעים להתיישר ולא לאתגר את המערכת.

שיטת הפריימריז מייצרת מחויבות ישירה לגוף הבוחר, שהוא למעשה כלל חברי המפלגה, אבל נותנת משקל דרמטי למוכרות הציבורית של המועמד, למשאבים הכספיים שלו ולכמות הדאטה שהוא אסף, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם היכולת שלו למלא את התפקיד שאליו הוא נבחר. כמו כן השיטה הזו מעודדת לעיתים התפקדויות סרק ומפקדי ארגזים.